הסיפור שלי בקצרה

בנובמבר 2021 חציתי את קו הסיום של איירונמן טבריה 70.3  – תחרות המשלבת שחייה, ריצה ורכיבה על אופניים מסביב לכינרת – בתוצאה נאה של 6:12 שעות. הייתי בשיא הכושר, התחושה במהלך התחרות הייתה עילאית, אבל משהו בפנים חזר וניקר בי: לפי כל האימונים הייתי אמור לרדת משש שעות. מה קרה לי?

חצי שנה מאוחר יותר, לאחר שבריצות אימון שגרתיות הדופק היה מהיר מהרגיל וחשתי תשישות לא מובנת, התחלתי לעבור סדרת בדיקות. אני אדם צעיר, ספורטאי, מרתוניסט. מקפיד על אורח חיים בריא. לא הייתה לי שום סיבה לחשוש. אבל כשהגיעו תוצאות הבדיקות, השמיים נפלו עליי: התברר שבגופי מקנן זה שנים גידול סרטני ממאיר ואלים בגודל עשרה סנטימטר בקיבה העליונה. הריצה למעשה הצילה את חיי. לא סבלתי מכאבים או מתסמינים כלשהם בחיי היומיום, ואלמלא אותה תשישות באימונים, לא הייתי טורח להיבדק.

יצאתי למסע ברכבת הרים מסחררת וחסרת רחמים: עברתי טיפולי כימו מייסרים וניתוח מורכב להוצאת הקיבה שהותיר אותי עם נכות לכל החיים. הגעתי לרגעי השפל של חיי, אבל דווקא אז התעשתּי והפכתי להיות נהג הקטר של הרכבת. ניווטתי בין תחנות הריפוי הנכונות לי ובחרתי את הדרך המתאימה לי ביותר לפתור את משבר חיי. לא הייתי יכול להצליח בכך אלמלא הנוסעים שלצידי – אשתי לירון, ארבעת ילדיי והוריי.

​

סיפור מעורר השראה על התמודדות עם כאבים פיזיים ומשברים נפשיים, על המשפחה החמה והתומכת, על הנחישות ואהבת החיים, ולבסוף – על ניצחון מתוק במיוחד במסלול המרתון אחרי שנתיים של מאבק על החיים